רקפת מצויה (Cyclamen persicum) היא אחד הפרחים המוכרים והאהובים בישראל. רקפות פורחות כעת בכל רחבי הגן, ואכן, כמאמר שירו של לוין קיפניס, הן פורחות במסלעות, מתחת  לסלע (וגם מעליו).

הרקפת המצויה שייכת לסוג המונה 23 מינים, רובם גדלים באירופה וסביב אגן הים-התיכון. בארץ צומחים שני מינים – רקפת מצויה, הנפוצה ברחבי האזור הים תיכוני, ורקפת יוונית (Cyclamen coum), הצומחת באתרים בודדים בגליל העליון ובצפון הגולן. פרחה של הרקפת יוצא דופן במבנה שלו בין פרחי ישראל – מבנה "הפוך", שבו עלי הכותרת הוורודים משוכים לאחור, הפרח משתלשל כלפי מטה, ובקצהו התחתון נחבאים איברי הרבייה. בצורה כזו מוגנים האבקנים והצלקות מפני הגשם, שכן הרקפת פורחת בחורף. פרחים בעלי מבנה דומה, וגם פרחיהן של מיני רקפות אחרים, מואבקים לרוב על ידי דבורים גדולות, המבצעות "האבקת זמזום" – הן נצמדות לחלקו התחתון של הפרח ומרעידות אותו על ידי זמזום מכוון, ופעולה זו גורמת לשחרור האבקה מן הפרח. במחקר שנערך  ע"י רחלי שוורץ-צחור בהנחייתו של פרופ' דיני איזיקוביץ',  נמצא כי בארץ יש לרקפת מספר מאביקים שונים, והעיקריים שבהם הם כמה מיני עשים זהובים קטנטנים באורך מילימטרים בודדים מהסוג Micropterix. עשים אלה משתייכים לקבוצה קדומה של עשים אשר ניזונים מאבקה והם למעשה "מאובנים חיים"  (קבוצה שמרבית נציגיה נכחדו מן העולם). העשים נכנסים לתוך צינור הפרח כדי לאכול אבקה, וכך מעבירים אותה מפרח לפרח. כעת הזמן ליהנות מפריחת הרקפות בגן, ולנסות לחפש עשים זהובים זעירים המעופפים בקרבתן. 

תכנים