התגוננות מטריפה בקבוצות של נברן השדה (Microtus guentheri) ובקבוצות של קוצן מצוי (Acomys dimidiatus)

לחצי הסלקציה של מינים טורפים וטריפה משפיעים כמעט על כל היבט בקבלת ההחלטות של מינים נטרפים. לחץ וסיכוני טריפה גורמים למיני הנטרפים ליצור תגובות הגנה ברמות שונות, אשר באות לידי ביטוי ברמה הפיסיולוגית, האבולוציונית וההתנהגותית. ברמה ההתנהגותית קיימות שלוש דרכי הגנה שנפוצות בממלכת החי: קפיאה, בריחה ולחימה. על מנת למנוע מהטורף לצפות את תגובת הנטרף, מינים נטרפים צריכים לשמר מרכיב אקראי ולהציג "התנהגות פרוטאנית" (Protean behavior), כלומר - התנהגות בלתי צפויה. מחקר קודם אשר בחן את תגובות ההגנה של פרטים בודדים של נברן השדה (Microtus güentheri) והקוצן המצוי (Acomys dimidiatus) בעת התקפה של תנשמת (Tyto alba), מצא ששני המינים מציגים סוגים שונים של התנהגות פרוטאינית. לעומת זאת, מחקרים נוספים אשר בחנו את תגובות ההגנה של קבוצות נברנים 2 - 24 שעות לאחר תקיפת תנשמת מצאו דפוס הגנה קבוצתי ואחיד מצד אלו.

מטרת מחקר זה היא ליישב את הסתירה בין המחקרים (התנהגות פרוטאינית ביחידים מול התנהגות אחידה בקבוצות) על ידי בחינת תגובות ההגנה של פרטים בקבוצות של נברני שדה וקבוצות קוצנים מצויים לפני, תוך כדי ולאחר תקיפתן על ידי תנשמת. קבוצות הוכנסו בנפרד לזירה בגודל 2 X 3 מטרים, המכוסה בגובה 60 ס"מ בגג עשוי רשת לולים, שעליה הונח פריט מזון עבור התנשמת. התנשמת נחתה, אספה את המזון, והמריאה מעל רשת הלולים, ותוך כך תועדה התנהגות המכרסמים במצלמת וידיאו. ניתוח הסרטונים בהילוך איטי העלה כי קבוצות הנברנים התקבצו יחד מהרגע שהתנשמת הוכנסה אל הכלוב, ובהמשך הציגו דפוס הגנה של התנהגות פרוטאנית בשילוב בין קפיאה ובריחה. מחלוקה של מהירות התנועה של הנברנים לתחום נמוך, נורמאלי וגבוה, נמצא שנברנים בעלי מסת גוף גבוהה הציגו מהירויות הליכה בטווח הנורמאלי, בעוד נברנים בעלי מסת גוף נמוכה הציגו דפוס קוטבי הנע בין הליכה במהירות גבוהה לבין קפיאה. התנהגות הפרטים בקבוצות הקוצנים הייתה שונה; ברגע שהתנשמת הוכנסה אל הכלוב הם התפזרו במקומות שונים בכלוב וקפאו מכאן ואילך עד לסיום התצפית, כולל בזמן תקיפת התנשמת. תגובה זו עומדת בקנה אחד עם מחקר קודם שמצא כי קוצנים בודדים הציגו תגובת הימלטות ב"רגע האחרון" לתקיפת ממשית של תנשמת. לסיכום, המחקר הנוכחי משלים שורת מחקרים העוסקים בדרכי ההתגוננות של קוצנים ונברנים, כאשר התוצאות הנוכחיות מציגות את ההבדלים בין תגובות של פרטים בקבוצות של מכרסמים חברתיים וקבוצות של מכרסמים פחות חברתיים לתקיפת תנשמת.

 מחקר זה היווה בסיס למחקרים חדשים שנערכים עתה מכלילים את התוצאות הנוכחיות למינים חברתיים ולא חברתיים, וחושפים את הגירויים שמכתיבים את ההבדלים ההתנהגותיים בתגובת במכרסמים לתקיפה של התנשמת לעומת תגובתם למעוף התנשמת לאחר ההתקפה.