פסמון המדבר (Psammomys obesus). צילום: איל ברטוב

קטי טל (קריביצקי), המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב
עבודה לשם קבלת תואר דוקטור
מנחים: פרופ' חיים עינת, מכללת תל אביב יפו ופרופ' נגה קרונפלד-שור, אוניברסיטת תל אביב


מחלות מצב הרוח כדוגמת דכאון, מחלה דו קוטבית ודכאון עונתי משפיעות על חייהם של מילוני בני אדם בעולם כולו תוך גרימת סבל רב לחולים ולקרוביהם. לאחרונה הולכות ונאספות ההוכחות כי לקצבים צירקדיים יש תפקיד חשוב בביטוי ובטיפול של הפרעות אלו באדם. נמצא כי תסמינים נפוצים של הפרעות מצב הרוח כמו השמנה והפרעות שינה מווסתים על ידי השעון הצירקדי. טיפולים נפוצים להפרעות מצב הרוח מבוססים גם הם על שינויים בשעון הצירקדי (כדוגמת טיפול במניעת שינה , טיפול באור בהיר וטיפול בנוגדני דכאון המסוגלים לשנות את פאזת הפעילות של השעון הצירקדי).

המחלה המדגימה באופן המובהק ביותר את הקשר בין קצבים צירקדיים להפרעות מצב הרוח באדם היא הפרעת הדכאון העונתי. הדכאון העונתי הינו דכאון חמור המאופיין בהתקפים חוזרים של דיכאון בחודשי החורף , כאשר הימים מתקצרים, עם הפוגות באביב ובסתיו, כאשר הימים מתארכים.

כדי לחקור את המנגנון שעומד בבסיסן של הפרעות מצב הרוח באדם ולייעל את הטיפולים ישנו צורך בשימוש בחיות מודל. מרבית המחקרים בנושא זה בוצעו עד כה בבעלי חיים ליליים תוך ניסיון לחקור הפרעות דכאון באדם היומי. בעלי חיים יומיים נבדלים מבעלי חיים ליליים במרבית הקצבים הצירקדיים שלהם, כדוגמת טמפרטורת גוף ומחזורי ערות-שינה. עם זאת, הפעילות הכימית, המטבולית והחשמלית של השעון הביולוגי, ותבנית ההפרשה של הורמון המלטונין היא אחידה במינים יומיים וליליים, כאשר בשניהם הפרשת מלטונין מתרחשת בשעות החושך ומדוכאת על ידי אור. לפיכך, במינים ליליים הפעילות מתרחשת כאשר רמות המלטונין גבוהות, בעוד שבמינים יומיים הפעילות מתרחשת כאשר רמות המלטונין מינימליות. כתוצאה מהבדלים אלו התקבלו ממצאים סותרים ולא עקביים לגבי ההשפעה של תנאי תאורה של יום קצר ושל מתן מלטונין חיצוני בחיות מעבדה ליליות. לכן מתקבל על הדעת ששימוש בחיית מודל יומית יאפשר הבנה טובה יותר של הגורמים להפרעות מצב הרוח באדם ככלל, ולהפרעת הדכאון העונתי בפרט, ויאפשר גם ייעול של הטיפולים הקיימים.

בניסוים קודמים במעבדתנו נמצא כי חשיפה של המכרסם היומי, הפסמון, למיעוט שעות אור יום מביאה לשינויים התנהגותיים דמויי דכאון וחרדה בעוד שטיפולים שנמצאו כיעילים לטיפול בדכאון  בבני אדם נמצאו כיעילים להיפוך ההתנהגות דמויית הדכאון והחרדה בפסמון. לפיכך, הפסמון הוצע כחיית דגם מהימנה לחקר הפרעת הדכאון העונתי בבני האדם. מטרות המחקר הנוכחי הינן: (1) להמשיך ולתקף את השימוש בפסמון ובחיות יומיות כדגם להפרעת דכאון עונתי. (2) לחקור באמצעות הפסמון את המנגנונים הפיזיולוגיים אשר ייתכן ועומדים בבסיס הפרעת הדכאון העונתי.(3) לבחון את המנגנונים אשר דרכם מביא הטיפול באור בהיר להקלה בתסמיני ההפרעה.

מתוצאות הניסויים במחקר הנוכחי עולה כי (1) על אף שהיומיות התפתחה ביונקים באופן בלתי תלוי, התגובה של מינים יומיים שונים לשינויים בתנאי התאורה היא דומה ומתבטאת בשינויים התנהגותיים דמויי דכאון וחרדה. תוצאות אלו נותנות משנה תוקף לדגם. (2) נראה שהשעון המרכזי ביומיים הוא גמיש יותר ורגיש יותר לשינויי תאורה בתנאי מעבדה, הגורמים להפרעות בקצבים הצרקדיים, אשר (באדם) מקושרים ישירות להפרעות מצב הרוח. (3) המנגנון העומד בבסיס התפתחות ההתנהגות דמויית הדכאון והחרדה בפסמונים דומה למנגנון המשוער בבני אדם, ובפרט מתאים להיפותזת המלטונין והיפותזת הסטת הפאזה הצירקדית. (4) הטיפול באור בהיר עובד לפחות בחלקו דרך רצפטורים מלנופסינים שאינם מעבירים אינפורמציה ויזואלית אלא אינפורמציה לגבי מצב התאורה בלבד.

ייחודיות המחקר היא בבחינת המנגנונים העומדים בבסיס הפרעת הדכאון העונתי בחיה יומית הומולוגית לאדם (בניגוד למחקרים הנעשים בחיות ליליות). לפיכך, חשיבות המחקר היא בתיקוף חיית דגם אמינההמאפשרת להבין את המנגנונים המשתתפים בהתפתחות הפרעת הדכאון העונתי על מנת לחקור ולפתח טיפולים חדשים מבוססי מנגנון להפרעה זו.

תכנים