טקסונומיה ואקולוגיה של חסילונים בישראל | קמפוס טבע

יערית לויט ברמץ, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר דוקטור
מנחה: ד"ר נועה שנקר, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב


אינפרה-סדרה חסילונים (Caridea Dana, 1852) השייכים לסדרה מעשירי-רגל, נחשבת לקבוצה השנייה בגודלה מבחינת עושר המינים, עם 21 משפחות וכ 0,220- מינים. ניתן למצוא אותם במגוון רחב של בתי גידול, ממים מתוקים וימים רדודים ועד לים העמוק ונביעות תת-ימיות. מכיוון שמדובר בקבוצה כה מגוונת וגדולה, ישנם סימני שאלה רבים על החלוקה הסיסטמתית העכשווית של החסילונים. מטרות המחקר שלי הינן: 1. לאפיין את עושר המינים של החסילונים לאורך החוף הים-תיכוני של ישראל; 2. לבחון את יכולת ההתבססות של החסילון הזר Neocaridina denticulata  במערכות המים המתוקים בישראל; 3. לאמוד את טיב מערכת היחסים השיתופית בין החסילון Odontonia sibogae לבין האצטלנים המאכסנים שלו.

בחלקה הראשון של העבודה ערכתי סקרים על ידי צלילה חופשית וצלילת מיכלים בעומקים 0-30 מטרים. כל הפרטים שנאספו שומרו ב-70% אתנול והועברו לאוסף הסרטנים אשר במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט. בנוסף, בוצעה הגדרה מחודשת של פרטים ישנים ובחינה מעמיקה של פרטים שאינם מוגדרים אשר נמצאו באוסף. הגדרת הפרטים בוצעה באמצעות כלים טקסונומיים קלאסיים, בעזרת תיאורים של המינים השונים בספרות מקורית ובהשוואה לפרטים הקיימים במוזיאון. עבודה זו אפשרה לי ליצור רשימה מעודכנת חדשה לחוף הים תיכוני של ישראל, הכוללת תשעה מינים חדשים לאזור, והכנת מפתח דיכוטומי למינים אלה. מחקר זה מהווה נדבך חשוב בניטור ומחקרים אקולוגים עתידיים במזרח הים התיכון המשתנה ללא הרף בשנים האחרונות.

בחלקה השני של העבודה התמקדתי במערכת המים המתוקים של ישראל. במהלך 2104 התגלה חסילון חדש במספר אזורים בנחל הירקון ומערכת הירדן. בעזרת כלים מולקולריים (הגנים המיטוכונדריאלים COI ו- 16S) וטקסונומיה קלאסית נמצא כי מדובר במין האוריינטלי N. denticulata . בית הגידול המקורי של חסילון זה הינו יפן, וככל הנראה הוא הגיע למערכות המים באמצעות שחרורו מאקווריום בו הוא הוחזק כחיית מחמד, או כנוסע סמוי בצמחיית מים. בנוסף, גידולו במעבדה במשך כשנתיים איפשר מעקב אחר מאפייני רבייה שונים כגון: מספר הלארוות ששוחררו למים, קצב גדילה, גיל בגרות, מספר וגודל ביצים לנקבה ועוד. נמצא כי הנקבות גדולות יותר מהזכרים, וההגעה לבגרות מינית הינה בסביבות גיל חצי שנה. הנקבות נושאות את העוברים ברגלי השחייה במשך כחודש ימים, וכשבועיים וחצי לאחר שחרור הלארוות למים, הן כבר נושאות עוברים חדשים. מציאת מין זר זה בישראל ממחישה את הצורך והחשיבות בניטור מתמיד של מערכות המים המתוקים של ישראל.

לבסוף, בחלקה השלישי של העבודה, בחנתי את יחסי השיתוף שבין החסילון O. sibogae לבין האצטלנים המאכסנים שלו. יחסי סימביוזה של חסילונים עם חסרי חוליות ובעלי חוליות ימיים שונים כגון דגים, שושנות ים, קיפודי ים, ספוגים ואצטלנים, ידועה בקרב מינים רבים בים האדום, ובעיקר במינים ממשפחת הקפצניים (Palaemonidae). למרות שמערכת היחסים השיתופית בין חסילונים לבין אצטלנים ידועה מזה שנים רבות, טיב מערכת היחסים הזה אינו ברור. איסופים של אצטלנים לאורך חופי אילת יחד עם ניסויי מעבדה, במהלך השנים 2016-2015 , הציגו העדפה ברורה של החסילון O. sibogae לאצטלן Herdmania momus, ויכולת שרידות נמוכה מחוץ לגוף המאכסן שלו. מין נוסף מהמשפחה, Dactylonia ascidicola, תועד לראשונה עם האצטלן המאכסן H. momus . זהו המחקר המעמיק הראשון אשר בוצע על מערכת היחסים השיתופית בין חסילונים לאצטלנים בים האדום, אשר מספק בסיס למחקרים עתידיים נוספים על ההתאמה למערכת היחסים המיוחדת הזו מבחינה פיזיולוגית והתנהגותית.

לסיכום, אינפרה-הסדרה חסילונים מהווה קבוצה מגוונת בעלת השפעה רבה על המערכת האקולוגית לאורך חופי הים התיכון והים האדום ומערכת המים המתוקים של ישראל, אם כסימביונטים ואם כמינים זרים. מחקר זה מספק ידע חשוב ומשמעותי על החסילונים, אשר מהווה בסיס למחקרים עתידיים על המגוון והתפוצה של קבוצה זו. 

תכנים