ניתוח תלת ממדי של המפרק המנדיבולרי והשלכותיו על זיהוי מינים בהומו ארקטוס

הומו ארקטוס. צילום: Thomas Roche

אלון ברש, המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, בית הספר לרפואה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחה: פרופ' יואל רק, המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב


בעיית זיהוי מינים באבולוציה של האדם הייתה ועודנה מקור למחקרים ודיונים רבים. מטרת עבודה זו היא לנסות ולבחון האם ניתן להשתמש בניתוח מורפומטרי תלת-ממדי של המפרק המנדיבולרי (mandibular fossa), אזור בו מתחברת הלסת לגולגולת, ככלי עזר לזיהוי מינים. השיטה נוסתה על הומו ארקטוס, קבוצה שקיימת מחלוקת לגבי מספר המינים שבה. 

שש נקודות טופוגרפיות באזור המפרק נבחרו ונמדדו בעזרת מכשיר Microscribe 3Dx בארבעת המינים הבאים: שימפנזה ננסי (Pan paniscus), שימפנזה מצוי 
(Pan troglodytes), גורילה (Gorilla gorilla) (17 זכרים ו-17 נקבות בכל קבוצה) ושתי קבוצות של אדם מודרני (17 זכרים ו-17 נקבות בכל קבוצה). נקודות אלו הותאמו מרחבית בשיטת Superimposition (GLS), ונבחנו בעזרת Principal component analysis. 

התוצאות מראות על הפרדה מובהקת בין המינים: הרכיב (Component) הראשון הפריד בין האדם לקופים, השני הפריד בין מיני הקופים והשלישי הפריד בין קבוצות האדם. לאחר מכן, נמדדו 11 תעתיקים (Cast) של הומינידים מהפלייסטוקן, שנמצאו באפריקה, אסיה ואירופה. מאובנים אלו ידועים תחת השם הומו ארקטוס אפריקאי, הומו ארקטוס אסיאתי והומו היידלברגנזיס שהוא, על פי הידוע, המין הקרוב ביותר להומו ארקטוס. הרכיב הראשון הפריד בין הומו הדיילברגנזיס לשתי קבוצות הומו ארקטוס, ואילו הרכיב השני הפריד בין הומו ארקטוס אפריקאי להומו ארקטוס אסיאתי. 

תוצאות אלו תומכות בהשערה כי הומו ארקטוס מכיל בתוכו יותר ממין אחד, כשהקבוצה האפריקאית והקבוצה האסיאתית הן למעשה שני מינים נפרדים. התוצאות תומכות בהפרדה בין הומו ארקטוס להומו היידלברגנזיס. לשיטה זו חשיבות טכנית בעבודה טקסונומית, כיוון שאזור ה-TMJ העשיר טופוגרפית ושמור במאובנים רבים מצד אחד, והשימוש במספר קטן של נקודות מדידה מהצד השני, יכול לסייע בזיהוי מינים.

תכנים