עניין של בחירה: אסטרטגיות רבייה ומערכת קבלת ההחלטות בבחירת בני-זוג בשפני הסלע (Procavia capensis)

שפן סלע. צילום: עינת בר-זיו

עינת בר-זיו, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחה: פרופ' אלי גפן, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב


דרווין קבע כי כשירות (Fitness) של פרט מודדת את ההצלחה הרבייתית שלו ביחס לפרט אחר, ועל כן יש לצפות לאלמנט חזק של תחרותיות שתתפתח בין פרטים בהקשר של רבייה. על פי תיאוריית הברירה הזוויגית, כאשר אחד מהזוויגים הופך להיות גורם מגביל עבור האחר (מבחינת גישה, מבחינה מספרית וכו'), תתפתח תחרות פנימית אצל הזוויג שאינו מוגבל בהזדמנויות לרבייה. ככל שהמשאב הרבייתי מגביל יותר כך תתפתח תחרות חזקה יותר, ובה בעת תתפתח אצל הזוויג האחר בררנות בבחירת בני זוג עקב הבדלים באיכותם של המתחרים. כפועל יוצא של הברירה הזוויגית התפתחו בטבע מבנים חברתיים שונים של רבייה. מערכות אלו נעות על הסקאלה שבין מונוגמיה קלאסית (בן-זוג אחד) לפוליגמיה (ריבוי בני-זוג), ואף מתירנות. הפוליגמיה היא הנפוצה מבין מבני הרבייה, והיא נחלקת לריבוי נקבות לזכר יחיד (פוליגיניה) או לריבוי זכרים לנקבה יחידה (פוליאנדריה). חברה פוליגינית צפויה ליצור תחרות אינטנסיבית בין זכרים ובררנות מצד הנקבות, וחברה פוליאנדרית – את המצב ההפוך. אך מה קורה כאשר לשני הזוויגים כמה בני-זוג?
 
שפן הסלע (Procavia capensis) הוא יונק חברתי החי בקבוצות המורכבות ברובן מנקבות וזכר בוגר יחיד. ההיררכיה החברתית אינה נוקשה, כך שלא מתקיימת דומיננטיות רבייתית (הטיה רבייתית נמוכה), ולכן כמה נקבות מצליחות להתרבות ולהעמיד צאצאים מדי שנה. ההיריון ממושך ומספר הגורים בשגר נע בין גור אחד לששה גורים. טיפול הורי קיים בעיקר מצד נקבות הקבוצה ומתבטא בשמרטפות הדדית, הצטופפות לצורך שמירה על חום גוף וכן הגנה מטורפים ומזכרים רווקים. זכר הקבוצה מעורב במידה מסוימת גם הוא בהגנה על הגורים, אף שלא תמיד ברור האם מדובר בהגנה ישירה עליהם או הגנה עקיפה על אמותיהם. הרבייה בשפנים הינה עונתית והסנכרון בביוץ אינו מוחלט. זכרים בגילאי שנתיים-שלוש עוזבים את הקבוצה, לעתים הם נשארים בקצה גבולות טריטוריית הקבוצה ולעתים עוזבים את האזור. עם תחילת עונת הרבייה עולה נוכחות הזכרים הרווקים באזור, ותדירות התקשורת הקולית (המכונה שירה) מתגברת באופן משמעותי.
 
במחקר הסתמכנו על נתוני תצפיות בשפני סלע ולכידות של פרטים שנאספו במהלך 12 שנות עבודה. אוכלוסיית המחקר כללה חמש קבוצות שפנים בשני אפיקי נחל של שמורת עין גדי: דוד וערוגות. בשנתיים מהמחקר התמקדנו בנושא הרבייה, ולשם כך ערכנו תצפיות בשני הנחלים במהלך כל השבוע, פעמיים ביום. במחקר בדקנו את המבנה החברתי של השפנים, את אסטרטגיות הרבייה הנלוות לו ואת מנגנון קבלת ההחלטות ובחירת פרטנרים לרבייה. בנוסף לרגרסיה הקלאסית המחושבת לכלל האוכלוסייה, המחקר כלל שימוש בשיטה חדשנית של רשתות רבייה ומוקדי אינטראקציות, על מנת לנסות ולמצוא אסטרטגיות רבייה נוספות שלא ניתן היה לגלות בדרך אחרת.
 
ממצאנו מלמדים כי השפנים מקיימים מערכת פוליגיניאנדרית, שבה גם הזכרים וגם הנקבות מזדווגים במידה דומה. ניתוח הנתונים ברמת האוכלוסייה העלה כי מתקיימות שתי אסטרטגיות רבייה אלטרנטיביות בשפנים: "Guard", הכוללת שמירה על בת-זוג (Mate Guarding) למשך מספר ימים ומאפיינת זכרי קבוצות; "Sneak", הכוללת ניצול הזדמנויות ורבייה אופורטוניסטית ומאפיינת זכרים רווקים. בנוסף לכך נמצא כי זכרי קבוצות בררנים בבחירת הנקבות שעליהן הם שומרים. נקבות אלו התגלו כבעלות ניסיון עבר כאימהות. בהתאם לתיאוריית הברירה הזוויגית ועיקרון בייטמן, נקבות נמצאו כבררניות יותר מהזכרים, והן דחו ניסיונות רבייה של זכרים בתדירות גבוהה יותר בהשוואה למקרה ההפוך.
 
מכלל האינטראקציות שנצפו בעונת הרבייה (שמירה, חיזור, הזדווגות ודחייה) יצרנו רשתות של אינטראקציות רבייה. רשתות אלו חשפו מוקדי פעילות מקומיים, המייצגים את הסביבה התחרותית האישית שחווה כל פרט. בניגוד לאנאליזה ברמת האוכלוסייה, אנאליזה זו מתחשבת אך ורק במתחרים ובפרטנרים הישירים של כל פרט ברשת. מוקדי האינטראקציות חשפו כי הצלחת ההזדווגות של זכרים רווקים יורדת כאשר מספר היריבים והפרטנרים שלהם עולה. ממצא זה עשוי להעיד על בררנות מסוימת המתקיימת גם בזכרים רווקים, שכן הם מזדווגים פחות בתנאים מסוימים. תוצאה נוספת ומפתיעה שעלתה מניתוח המוקדים היא שכאשר ממוצע המעמד החברתי של יריבי הפרט המוקדי עולה (ללא קשר לנתוניו שלו), עולה דווקא הצלחת ההזדווגות, ולהיפך. ממצא זה סותר את התיאוריה הקיימת. על פי התיאוריה, כאשר לנקבה מועמדים איכותיים רבים היא אמורה להיות בררנית יותר (ועל כן ההצלחה היחסית של הפרט אמורה הייתה לרדת). לעומת זאת, כאשר מאגר הזכרים האיכותיים מצומצם, הנקבה צפויה לגלות מידת בררנות מופחתת ולדחות פחות הזדמנויות לרבייה. לפיכך מפתיע לגלות כי בחירת בן-הזוג בנקבות השפנים מסתמכת על נתוני המעמד של מתחרי הפרט המוקדי יותר מאשר על נתוניו שלו.

תכנים