הלוטרה (Lutra lutra) בישראל: אקולוגיה ושמירת טבע

לוטרה. צילום: Drew Avery

עמיחי גוטר, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחים: דר' נגה קרונפלד-שור, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, ד"ר דוד זלץ, המכון לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מדרשת שדה בוקר


הלוטרה (Lutra lutra) היא טורף ממשפחת הסמוריים Mustelidae. היא נמצאת בסכנת הכחדה במרבית אזורי התפוצה שלה ובסכנת הכחדה חמורה בישראל. ישראל מהווה גבול תפוצה דרומי למין. גודל האוכלוסייה בארץ מוערך בכמאה עד מאתיים פרטים. הלוטרה שוכנת בנחלי איתן שמימיהם נקיים ועל גדותיהם סבך צמחייה, וכן בבריכות דגים ובמאגרי מים הסמוכים לנחלים אלו. הלוטרה מותאמת לחיים במים, היא פעילת לילה וניזונה מדגים, סרטנים ומיני חולייתנים וחסרי חוליות מזדמנים.
מטרות עבודה זו היו לקבוע את גבול התפוצה הנוכחי של המין ולהתחקות אחר הגורמים המגדירים אותו, לסקור את האיומים העכשוויים ולנתח דרכים להתמודדות עימם, להבין את המנגנונים המכתיבים את דפוסי הסימון בריח של הלוטרה בבית גידולה, ולנתח הבדלים עונתיים וגיאוגרפיים בהרגלי התזונה של הלוטרה.
חמישה סקרי תפוצה עונתיים נערכו במהלך תקופת המחקר (יוני 2002 עד אפריל 2004). סקרי התפוצה מתבססים על המצאות סימנים (בעיקר גללים) לנוכחות לוטרות. בנוסף, רוכזו ונותחו כל התצפיות המדווחות על פרטים חיים ומתים ממאגרי המידע הקיימים. הלוטרה נמצאת בארבעה אזורים בצפון הארץ: עמק החולה והירדן ההררי, אגן הכנרת ועמק הירדן, רמת הגולן, ועמק חרוד ובית-שאן.
 
הלוטרה נעלמה ממישור החוף במהלך העשורים האחרונים ומרוכזת כיום לאורך מערכת הירדן. הסיבות להיעלמותה מהחלק המערבי של ישראל הן, ככל הנראה, זיהום ערוצי נחלים וניתוק הקשר עם אוכלוסיית מערכת הירדן. לא ידוע מהו טיב הקשר בין אוכלוסיית ישראל לבין אוכלוסיות שכנות בסוריה ובלבנון, במידה ואלו קיימות. לכן לא ידוע האם קיים קשר רציף לאוכלוסיות מקור באירופה, והאם אוכלוסיית ישראל מבודדת. האיומים העיקריים המסכנים את המשך קיומו של המין בארץ, מלבד הבידוד האזורי, הם: הרס וקיטוע בתי גידול לחים, קיטוע אוכלוסיות, פגיעה במקורות מזון כתוצאה מזיהום נחלים ומניצול מקורות מים, ודריסה. מספר מקרי המוות בכבישים עלה בצורה ניכרת במהלך העשורים האחרונים. בעבודה מופו כבישים מסוכנים ונידונו דרכים לצמצום התופעה.
ביונקים בכלל, ובטורפים בפרט, סימון באמצעות ריח (scent-mark) מהווה תפקיד מרכזי בתקשורת בין פרטים בקבוצה. לוטרות, כמו טורפים וסמוריים אחרים, משאירות גללים, שתן והפרשות מבלוטות הפרשה אנאליות בתחנות סימון קבועות. אופייה החשאי של הלוטרה והיותה פעילת לילה מובהקת, מקשים על היכולת לצפות בה ולהשתמש בתצפיות ישירות להערכת גודל האוכלוסייה. מאחר והלוטרה מסמנת את גבולות הטריטוריה או את מיקומם של משאבים חיוניים בתוך גבולות הטריטוריה, בגללים, נעשו ניסיונות להעריך את גודל האוכלוסייה ואת מצבה על סמך הסימנים שהיא מותירה. מאמצים רבים הושקעו בניסיון להבין את הקשר בין עוצמת הסימון בריח לבין עוצמת הפעילות של הלוטרה והעדפת מאפיינים בבית הגידול.
63 לילות צילום במצלמות וידאו אינפרה-אדום, נערכו ב- 18 תחנות סימון בשמורת החולה, מאוגוסט 2002 ועד מרץ 2004. לוטרות נצפו ב- 81% מהם. 29 תחנות סימון קבועות נבדקו על בסיס שבועי במהלך תקופת המחקר. נראה כי תחנת הסימון אינה מהווה נקודת מפגש ללוטרות, ועם זאת, מספר פרטים משתמשים בכל התחנות. שתי משפחות נצפו בתחומי השמורה במהלך תקופת המחקר, אחת בכל זמן נתון. בסך הכל, כשבעה פרטים בשטח של כארבעה קמ"ר. רק פרט אחד זוהה באופן אינדיבידואלי ואחריו ניתן היה לעקוב לאורך זמן.
לוטרות כמעט ולא נצפו בשעות היום. נצפתה פעילות גבוהה מאוד סביב שעת השקיעה, ופעילות קבועה ונמוכה יחסית לאורך הלילה, עם פיק נוסף בעוצמת הפעילות באמצע הלילה.
נראה כי עוצמת הסימון (ועוצמת הפעילות) עולה בחודשי החורף. מספר הגללים בתחנת סימון, מספר התחנות המסומנות בלילה ותדירות הסימון בתחנות, עלו בחודשי החורף באופן מובהק (Wilcoxon, p<0.01).
קשר מובהק (p=0.02, R2=0.14) נמצא בין מספר הגללים הטריים בתחנת סימון בבוקר, לבין מספר הביקורים של לוטרה בתחנת הסימון במהלך הלילה. כלומר, מספר הגללים הנמצאים בתחנת סימון בבוקר עשוי לשמש כמדד לעוצמת הפעילות בתחנה במהלך הלילה. קשר דומה נמצא בין אחוז הבדיקות בהן נמצאו גללים טריים, בתחנות הסימון, מתוך כלל הבדיקות, לבין אחוז לילות הצילום בהם הופיעה לוטרה מתוך כלל לילות הצילום בתחנה (p=0.04, R2=0.38). מכאן שקיים קשר בין עוצמת הסימון בתחנה (הבאה לידי ביטוי בפרופורצית מציאת הגללים הטריים) לבין עוצמת הפעילות בתחנה (כפרופורציה של תדירות הביקורים של לוטרה בה).
נמצאה קורלציה בין המספר הממוצע של גללים חדשים הנמצאים בתחנה בכל ביקור, לבין אחוז הפעמים שהתחנה נמצאה חיובית מתוך כלל הביקורים בה (p<0.01, R2=0.85). כלומר, מספר הגללים בתחנת סימון מהווה מדד לתדירות הסימון בתחנה. מאידך, העדר גללים בתחנת סימון בבוקר, לא מעיד בהכרח על העדר פעילות בתחנה במהלך הלילה.
מניתוח המאפיינים הסביבתיים בתחנות הסימון הקבועות בשמורת החולה, עולה כי הן מאופיינות בקרבתן לגוף המים, בכיסוי צומח בינוני (בעיקר שיחים נמוכים ורחבים) מחד, אך בשטח שאינו חשוף מאידך, ובהעדפה לאתרים סלעיים. תחנות הסימון הפעילות יותר, הן אלו הקרובות למים ואלו בהן רוחב המפתח גדול.
במסגרת סקרי התפוצה העונתיים נאספו גללים ששימשו לקביעת הרכב המזון. דגים מהווים 85.1% מהרכב התזונה של הלוטרה בארץ, זוחלים 7.9%, דו-חיים 4%, סרטנים 2% וחרקים אחוז אחד בלבד. דגים היוו מרכיב דומיננטי בדיאטה בכל אזורי התפוצה לאורך כל השנה. זוחלים נמצאו אף הם בכל אזורי התפוצה, אך בשיעור נמוך הרבה יותר ובחודשים מאי ויוני בלבד. דו-חיים נמצאו ברמת הגולן ובעמק בית-שאן, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר. גודל מדגם קטן לא מאפשר להתייחס להבדלים בצריכת סרטנים. חרקים קטנים (נמלים וחיפושיות) נמצאו בגללים רבים אך נחשבו כצריכה משנית ולא הוכללו בחישוב הדיאטה. 56% מהדגים שנצרכו, היו קטנים וקטנים מאוד. נמצאה העדפה לדגים בגודל גוף קטן.
בחודשי הקיץ, מתייבשים מרבית הנחלים, ומחייבים את הלוטרה לצאת ולחפש מקורות מזון חלופיים. אובדן בתי גידול לחים בארץ, כתוצאה מפיתוח ומזיהום, יוצר תלות גדולה בבריכות דגים ובמאגרי מים מלאכותיים. מערכות המים החקלאיות מחליפות בהדרגה את מקווי המים הטבעיים.
זהו המחקר הראשון העוסק בלוטרה בישראל. מחקר זה יכול להוות בסיס למחקרים עתידיים, ולסייע בהתווית תכנית פעולה לשמירה על הלוטרה ועל בית הגידול הלח.

תכנים