שיקום נחלים: רגישות חסרי חוליות להמלחה

נחל הירקון

אלעד בן דוד, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחה: פרופ' אביטל גזית, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב


מים מליחים הוצעו כחלופה למים נדרשים בשיקום נחלים. המחקר הנוכחי נועד לבחון הצעה זו מנקודת ראות של השפעת המליחות על חברת חסרי החוליות במקווי המים. הנחת המחקר היא שמאכלסי מים מתוקים אשר מקורם ימי (סרטנים וחלזונות קדם זימאים) יהיו עמידים יותר לעליה במליחות, מאשר חרקי המים שמקורם יבשתי. במחקר, נבחן הקשר בין רמת המליחות להרכב ושפיעות יחסית של מינים ופרטים באסופה (דגימה). כמו כן נבחנה רגישות של 39 מיני חסרי חוליות לריכוזים שונים של מליחות (במבחן ביולוגי). 

אובחנו שני תחומי מליחויות, נמוך (360 עד 2,000 מיקרוסימנס) וגבוה (5,000 עד 6,000 מיקרוסימנס), בהם עושר המינים והשפיעות היחסית של הפרטים (relative abundance) גבוהים יחסית, ותחום ביניים (2,000 עד 5,000 מיקרוסימנס) בו הערכים של משתני החברה הנ"ל נמוכים. מעבר להשפעה של רמת המליחות, ידועה השפעה של הרכב היונים. במיוחד בולטת השפעה שלילית של יון הסולפאט. בהקשר זה בשל ריכוז סולפאט חריג (כ-680 מ"ג בליטר), המלצנו לפסול הזרמה של מי קידוח (ברמת הגולן) לנחל הסמוך. 

נמצאו שלוש קטגוריות של הרכב יוני: 

 
  1. מקווי מים בהם הקטיון הדומיננטי הוא נתרן והאניון הדומיננטי הוא כלוריד 
  2. מקווי מים בהם הקטיון הדומיננטי הוא סידן והאניון הדומיננטי הוא כלוריד או סולפאט 
  3. מקווי מים ללא אניונים או קטיונים דומיננטיים 
לא נמצאה עדות להשפעה כלשהי של ההרכב היוני על מבנה והרכב חברת חסרי החוליות בטווחי המליחות במחקר הנוכחי. 

מבחני חשיפה של חסרי חוליות למליחות הראו כי בין הרגישים ביותר היו סרטנים ירודים וחרקי מים (מסדרות הבריומאים ושעירי כנף). הממצאים סותרים את ההנחה הכוללת של רגישות נמוכה של כלל חסרי החוליות שמוצאם ימי. בינהם אכן נמצאו מינים בעלי סבילות גבוהה למליחות (מינים אאוריהליניים – euryhaline), כדוגמת חלזונות, אך גם קיימים מינים רגישים כדוגמת סרטני שלוליות חורף. בין העמידים ביותר נמצאו גם חרקים כדוגמת חיפושיות בוגרות, זחלים של שפריריות ואקריות-מים. ממצאי המחקר תומכים במחקרים מקבילים, בהם הוכח כי שלבי ההתפתחות (דרגות הזחל) רגישים יותר משלבים בוגרים. 

אף כי אין אפשרות לייחס את השינוי בהרכב חברת החי בנחלים למליחות בלבד, הממצאים מחזקים את ההנחה שגורם המליחות הוא מעצב סביבתי מרכזי במקווי המים היבשתיים (Inland waters). העדויות הקיימות עד כה מצביעות כי הזרמה של מים מליחים למקווי מים מתוקים ברמה שמעל ל- 1,000 מיקרוסימנס (160 מ"ג בליטר כלוריד) או בהרכב יוני חריג, תגרום לשינוי בהרכב החברה של חסרי החוליות. כלומר, מים מליחים ומלוחים אינם ראויים להזרמה לנחלים מתוקים. להשפעה זו משמעות מיוחדת בהקשר של שמירה על ערכי טבע ייחודיים.

תכנים