פירות ההדר שייכים כולם לסוג הדר (Citrus) במשפחת הפיגמיים (Rutaceae). פרי ההדר מחולק לפלחים, המכילים בקבוקוני מיץ ועטופים בקליפה דקה – טיפוס הפרי הזה, ענבה ייחודית למשפחת הפיגמיים, נקרא הספרידיום (Hesperidium).

מחקרים הראו כי רק שלושה מהמינים האכילים מן הסוג הדר הם מינים אמיתיים מבחינה בוטנית. מיני ההדר המקוריים הם פומלו ("פומלה" – Citrus maxima), מנדרינה (Citrus reticulate) ואתרוג (Citrus medica), ומקורם בדרום מזרח אסיה. האתרוג, המוכר לנו מארבעת המינים בסוכות, היה ההדר הראשון שהגיע לאזורנו, ככל הנראה, רק בתקופה הפרסית (סביבות 400-500 לפנה"ס). העדות הקדומה ביותר לגידולו פה בתקופה זו נמצאה לאחרונה על ידי ד"ר דפנה לנגוט מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ככל הנראה עץ זה לא גדל באזורנו בתקופת המקרא, כך שלא ברור לאיזה צמח מתייחס הפסוק "פרי עץ הדר" (ויקרא כ"ג מ'). כל יתר ההדרים (תפוז, לימון, אשכולית ועוד) הם בני כלאיים בין מינים אלה, מיעוטם נוצרו בטבע ומרביתם זני מכלוא שפותחו על ידי האדם.
גידול הדרים מסחרי בארץ החל בסוף המאה ה-19, בעיקר בקרקע החמרה של מישור החוף, ותפוזי ג'אפה, ובעיקר הזן "שמוטי", נודעו בטיבם בכל העולם. בעשורים האחרונים הצטמצם גידול ההדרים בארץ, מסיבות כלכליות שונות – עליית מחירי המים, צמצום שטחי החקלאות במישור החוף לטובת בינוי וגורמים נוספים.
ההדרים השונים פורחים ומבשילים פירותיהם בחלקת הפרדס הקטנה בגן הבוטני בעונה זו, ואתם מוזמנים לבוא ולראות

הדרים

מימין לשמאל: פריחת הדרים, הדר האתרוג, הדר המנדרינה. צילומים: גברי שיאון

תכנים