הלוטרה (Lutra lutra) בישראל: אפיון גנטי וצעדים לאישוש האוכלוסייה

לוטרה. צילום: Drew Avery

יוסי בן ארי, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחה: פרופ' נוגה קרונפלד שור, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב


הלוטרה (Lutra lutra) הינה טורף יחידאי המשתייך לתת-המשפחה Lutrinae במשפחת הסמוריים Mustalidae. הלוטרות מוגדרות כבעלי חיים סמי-אקווטיים, כי הן מבלות את רוב תקופת הפעילות שלהן בתוך המים. הן חיות במגוון של בתי גידול לחים: נהרות, נחלים, אזורים ביצתיים, בריכות דגים ואף חופי ים. 
הלוטרה הינה יונק פליארקטי, שתפוצתו משתרעת על פני שלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. ישראל נמצאת בגבול התפוצה הדרומי של הלוטרה. האוכלוסייה העולמית של המין Lutra Lutra מוגדרת בספר האדום של ה-IUCN בסטטוס Near Threatened, והאוכלוסייה נמצאת במגמת ירידה (Decreasing) מאז שנת 2004. על פי הספר האדום של החולייתנים בישראל, המין מוגדר כמין שנמצא בסכנת הכחדה חמורה (Critically endangered).
מטרות העבודה היו לבחון דרכים לאישוש אוכלוסיית הלוטרות בישראל בהיבטים הבאים:
1. בחינת האפשרות להרחבת תפוצת הלוטרה בישראל על ידי העתקת פרטים לאזורים שהיו מאוכלסים בעבר.
2. קביעת הדמיון והשונות הגנטית בין תת-אוכלוסיות המאכלסות אזורי תפוצה שונים בישראל, כדי ללמוד על מידת הקשר בין תת-אוכלוסיות אלה. מידת הקשר תהווה בסיס לקבלת החלטות ממשק בנושא שימור המין ואישושו.
3. בחינת האנליזה הגנטית ככלי לזיהוי מרכיבי הדיאטה של הלוטרות.
בישראל מוכרים כיום ארבעה אזורים בצפון הארץ שבהם מצויות לוטרות: עמק החולה (הנרחב והעשיר בבתי גידול לחים מבין הארבעה), רמת הגולן, הכינרת ועמק חרוד המחובר לעמק בית שאן.  בין אזורים אלו ישנו חיבור רציף של בית גידול לח (גדות נחל ברוב המקרים), אך הוא מוגבל ברוחבו ובאיכותו כמסדרון מעבר מתאים לפרטים מהגרים.
במסגרת תהליך ההעתקה נלכדו שתי לוטרות בעמק החולה והועברו לעמק יזרעאל. לוטרה נוספת נלכדה והושבה לעמק החולה. בבטנן של הלוטרות שנלכדו הושתל משדר ונערך אחריהן מעקב טלמטרי. אחת הנקבות שהועתקו שוטטות שוטטה לטווחים קצרים מאתר השחרור למשך כארבעה חודשים, ואילו האחרת ביצעה תנועה ארוכת טווח של כ-25 ק"מ בשבוע הראשון לשחרור. שתיהן שרדו תקופה קצרה בלבד ומתו בדריסה מבלי שהיוו בסיס ליצירת אוכלוסיה במקום.
דגימות רקמה שנלקחו מ-37 פרטים מתים שימשו לאנליזה גנטית, שמטרתה לבדוק את המרחק הגנטי בין תת-אוכלוסיות של לוטרות מאזורי תפוצה שונים בישראל. לצורך האנליזה השתמשנו בשבעה סמנים מיקרוסטליטים ייחודיים למין זה. מספר האללים בכל אתר נע בין שניים לארבעה, מה שיכול להעיד על שונות גנטית נמוכה באוכלוסיית ישראל ביחס לאוכלוסיות באירופה. 
 תוצאות האפיון הגנטי של אזורי התפוצה השונים יכולות להתפרש בשני אופנים:
א. בית הגידול בכינרת מהווה מעין צומת בין אזורי התפוצה השונים: הפרטים מאזור הכינרת מראים את המרחק הקטן ביותר משאר האזורים (MGD), נתון המאפיין אזור שמהווה צומת המקושר לשאר האזורים ומאפשר מעבר של פרטים וגנים. המרחק הגנטי בין הכינרת לאזור החולה גבוה במעט מן המרחק לאזור חרוד.
ב. אוכלוסיית הלוטרות בישראל מחולקת לשתי תת-אוכלוסיות: צפונית ודרומית. ייתכן כי האוכלוסייה הכללית היא בעלת שני אזורי תפוצה מרכזיים: אזור צפוני הכולל את עמק החולה וצפון הכינרת, ואזור דרומי הכולל את עמק חרוד, עמק בית שאן, עמק הירדן ודרום הכינרת.
אנליזה גנטית של שאריות מזון קשות (עצמות) שנמצאו בגללים שימשה לצורך זיהוי מרכיבי המזון של הלוטרות. זיהוי העצמות נעשה על ידי הגברת הגן המיטוכונדריאלי 12S והשוואת הרצפים למאגר הדגימות של מיני דגים מקומיים. אחוזי ההצלחה בהגברת הרצפים היו נמוכים (32.5%), ורק 21% מן העצמות זוהו לרמת המין. המינים שזוהו הם קרפיון מצוי, אמנון מצוי, אמנון מכלוא ואמור. עקב גודל המדגם הקטן (14 גללים מכל אזורי התפוצה) ואחוזי ההצלחה הנמוכים בהגברת הגן, לא ניתן ללמוד מן התוצאות על הרגלי התזונה של הלוטרה. יש להמשיך ולשפר את שיטת האנליזה הגנטית לדיאטה באמצעות גללים על ידי איתור הגן המתאים ביותר להבחנה בין המינים. כמו כן יש ליצור מאגר דגימות שלם של המינים המקומיים, כולל המינים המתורבתים המהווים חלק משמעותי מתזונת הלוטרה.
מחקר זה יכול להוות בסיס למחקרים נוספים על אוכלוסיית הלוטרה בישראל ולסייע בהתוויית תכניות פעולה לשמירה על אוכלוסיית הלוטרות בישראל ולאישושה. הלוטרה יכולה להיות מין דגל ומין מטריה שבעזרתו אפשר להגן על בתי גידול לחים בישראל ולשמרם.

תכנים