אקולוגיה וטקסונומיה של חברות מזופוטיות בישראל (ים סוף וים תיכון)

Blastomussa. צילום: גל איל

גל איל, המחלקה לזואולוגיה
עבודה לשם קבלת תואר מוסמך
מנחה: פרופ' יוסי לויה, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב


שוניות אלמוגים טרופיות הן מבין המבנים הביולוגיים המרהיבים ביותר בכדור הארץ, אשר נוצרו על-ידי יצורים חיים. סדרת אלמוגי האבן (מערכת הצורבים: מחלקת האלמוגים), המכילה כ- 1300 מינים, מתוארת ברובה מאזור של שוניות רדודות (<30 מטרים). מחקרים שבוצעו לאחרונה הראו כי שוניות אלמוגים, הנמצאות עמוק מ- 30 מטרים, העומק אליו ניתן להגיע בצלילות ספורטיביות, מאפשרות התיישבות של אוכלוסיות משגשגות של צמחים ובעלי חיים. המחקר באזור שונית זה, המכונה השונית המזופוטית, עודנו חסר, בעיקר בשל קשיים טכניים של עבודה בעומק. המחקר הטקסונומי היחיד על אלמוגי אבן בשונית המזופוטית במפרץ אילת בוצע באמצעות צוללת מחקר על-ידי החוקר פריקה (1983-1986). הזיהוי הטקסונומי של האלמוגים במחקרו של פריקה מוטל בספק מפני שנעשה ברובו על-ידי צילום בלבד, ללא תיעוד שלד האלמוג.
מטרות מחקר זה הינם (1) ליצור רשימה של מיני אלמוגים בשונית המזופוטית, לרבות רישום ראשוני של מינים שלא הוגדרו קודם לכן במפרץ ותיעוד אפשרי של  מינים חדשים (2) ליצור אוסף אלמוגים מזופוטיים ראשון מסוגו בארץ ו-(3) להקים, בפעם הראשונה, בנק רקמות גנטי של אלמוגים מהאזור המזופוטי. המחקר כלל שישה אתרים מזופוטיים לאורך מפרץ עקבה/אילת ושני אתרים מזופוטיים  בחופיו המזרחיים של הים התיכון, ישראל. עשרים ושניים מיני אלמוגים, השייכים לעשר משפחות, נאספו במפרץ אילת, ואילו שלושה מיני אלמוגים, השייכים לשתי משפחות, נאספו בים התיכון.
עבודה זו היא הראשונה לתאר מאפיינים אקולוגיים של אוכלוסיות שחיות מעל ובתוך קרקעית השונית המזופוטית באילת. למטרת ביצוע הסקר האקולוגי המצולם נבחר אתר אחד הכולל שני עומקים שונים (40 ו 60 מטרים). הסקר מספק הערכה של כיסוי, מגוון ביולוגי, אחידות ושכיחות של קבוצות החי העיקריות באזור, ומשווה מדדים אלו לאוכלוסיות השונית הרדודה. באזור המזופוטי ניתן לראות כיסוי אלמוגים של כ- 33% לעומת כ-24% כיסוי בשונית הרדודה, מגוון המינים (על פי מדד שאנון) הוא 2.33 בהשוואה ל 1.00 בשונית הרדודה, ובנוסף, ניתן לראות שקיימת אחידות גבוהה של חלוקת פרטים בין המינים השונים באזור המזופוטי - 0.53 לעומת 0.37 בשונית הרדודה. המדדים הללו מהווים עדות לבריאות השונית באזור המזופוטי ולשגשוגה.
על מנת לבחון את ההשערה כי באזור המזופוטי קיים שיעור גבוה יחסית של מינים מתמחים, בוצעו במהלך השנה מספר ניסויים מחוץ למים (Ex-situ). שישה מיני אלמוגים ממפרץ אילת, המוגבלים בתפוצתם לשונית המזופוטית, גודלו במערכת מים זורמים, תחת שני טיפולי אור שונים: אור טבעי (סביבה) ואור כחול (המדמה אור בעומק של 60 מטרים). התוצאות מצביעות על מספר סיבות אפשריות לתפוצה הצרה של אותם מיני אלמוגים: עוצמת אור גבוהה יותר באזור הרדוד, טמפרטורה גבוהה יותר באזור הרדוד, שיעור כיסוי מהיר יחסית של מאקרו-אצות באזור הרדוד, ואפשרות של טריפה על-ידי שוכני השוניות הרדודות (כגון דגים טורפי אלמוגים, חלזונות, צבי ים ועוד).
שוניות אלמוגים רדודות סובלות יותר ויותר מלחצים על ידי האדם (אנתרופוגניים) וכתוצאה מכך, אובדן המגוון הביולוגי המקומי. עקב כך, מדענים החלו לחפש דרכים למזעור תופעה זו ולצמצום השלכותיה ההרסניות על הסביבה. דרך אחת חשובה הינה לחקור את השוניות העמוקות והמזופוטיות, הנמצאות על גבול עומק הצלילה הספורטיבית ומעבר אליו, על מנת לבחון האם שוניות אלו אכן מספקות 'מקום מפלט' (refuge) או 'מקור' (source) למיני אלמוגים מסוימים. מחקר זה מדגיש את החשיבות הביולוגית והאקולוגית של האוכלוסיות המזופוטיות בישראל ומספק, לראשונה, רשימה טקסונומית של מינים חדשים באזור ומינים פוטנציאליים חדשים למדע. 

תכנים