בעונה זו של השנה אנו נהנים בגן מפריחתו המרשימה של כרכום החרמון מתת-מין ארץ-ישראלי (Crocus hermoneus palaestinus). הכרכום פורח בסתיו, לרוב ללא עלים – העלים מלבלבים רק לאחר גשם חזק, בסביבות חודש נובמבר.

השנה ירדו גשמים משמעותיים כבר באוקטובר, כך שהפריחה ולבלוב העלים מתרחשים במקביל. זהו צמח בעל פקעת תת-קרקעית (גיאופיט) ופרח גדול ומרשים הפורח סמוך לפני הקרקע. גווני הפרח נעים בין לבן-ורדרד לסגול. לכרכום החרמון תפוצה מקוטעת בארץ: בחרמון גדל תת-המין החרמוני, ובשומרון, באזור רמאללה ובית-אל גדל תת-המין הארץ-ישראלי, באתרים בודדים, ולפיכך נחשב ל"מין אדום" הנתון בסכנת הכחדה. ייתכן כי בעבר, בתקופה קרה ולחה יותר, היה רצף בין האוכלוסיות ושינויי אקלים הם שיצרו קיטוע. גם בעולם תפוצתו של מין זה מצומצמת ביותר, ומוגבלת ללבנון, ישראל וירדן בלבד.
במרכז הפרחים ניתן לראות את הצלקות הכתומות – חלק מאיברי הרבייה הנקביים של הצמח. מהצלקות של הכרכום התרבותי (Crocus sativus), מין אחר מאותו סוג, מופק הזעפרן, התבלין היקר בעולם.
בעונה זו פורחים מיני כרכומים נוספים בגן ומחוצה לו: כרכום השבכה (Crocus cancellatus), הדומה מאד לכרכום החרמון ונבדל ממנו במבנה הסיבים העוטפים את הפקעת, כרכום גיירדו (Crocus aleppicus), הפורח בלבן ובעל מאבקים (החלק הנושא את האבקה באבקנים) בהירים, וכרכום חורפי (Crocus hyemalis), לבן אף הוא, אך בעל מאבקים כהים, הנפוץ מבין מיני הכרכום בארץ.

צילום: יעל אורגד

כרכום השבכה, צילום: יעל אורגד

צילום: גברי שיאון

כרכום חורפי, צילום: גברי שיאון

צילום: גברי שיאון

כרכום החרמון, תת-מין ארץ-ישראלי

תכנים