ארכיאובוטניקה היא תחום החוקר את אורח חייו של האדם בתקופות קדומות על סמך ממצאים בוטניים הנאספים מאתרים ארכיאולוגיים.

החוקרים במעבדתה של ד"ר דפנה לנגוט –  המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום, שבמכון  לארכיאולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, עוסקים בזיהוי שרידים של צמחים, בעיקר מחפירות ארכיאולוגיות. הללו מסייעים בשחזור הצמחייה והאקלים הקדומים וכן שופכים אור על סוגיות ארכיאולוגיות כגון דיאטה קדומה, ראשית ביותם של צמחים, הגירה של מינים, גני פאר מלכותיים ועוד. דרך מקובלת לזיהוי מיני הצמחים היא באמצעות השוואה בין השרידים הבוטניים לדוגמאות מצמח חי. האוסף העשיר והמתועד של צמחי ארץ ישראל הפך את הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב למקור האידיאלי לאיסוף דוגמאות למחקרים מסוג זה ולבניית אוסף השוואתי. באמצע חודש יולי הגיעו חוקרים ממעבדתה של ד"ר לנגוט לאסוף דוגמאות מצמחי הגן. הדיגום  כלל מספר מיני עצים ושיחים, ביניהם: קטלב מצוי (Arbutus andrachne), עץ ים-תיכוני והנציג היחיד של משפחת האברשיים (Ericaceae) בארץ, אשר לאחרונה זוהה כחומר הגלם ששימש לבניית באר מים עתיקה בת כ-7,700 שנה מהתקופה הנאוליתית, ורותם המדבר  (Retama raetam), שיח מדברי ממשפחת  הקטניות (Leguminosae), אשר זוהה לאחרונה כחומר בערה עיקרי ששימש להיתוך נחושת בתקופת הברזל (מאות 9-11 לפנה"ס), במכרות הנחושת בתמנע. כמו כן נאספו דוגמאות של צמחים מדבריים נוספים, כגון זוגן השיח (Zygophyllum dumosum), שבטוט מצויץ (Calligonum comosum), מורינגה רותמית (Moringa peregrina), צפצפת הפרת (Populus euphratica) ומיני שיטה "החשודים" אף הם כי היו בשימוש כחומרי בערה במפעל המטאלורגי בתמנע. 

תכנים