נכתב על ידי ד"ר יעל גבריאלי, קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב
מדוע צריך חינוך לקיימות (או לפיתוח בר-קיימה)?
 
בשנת 1987, ועידת ברונטלנד לסביבה קבעה כי האנושות צריכה לצעוד לכיוון של פיתוח בר-קיימה - "לספק את צורכי ההווה מבלי לסכן את יכולת הדורות הבאים לספק את צורכיהם". מאז, העולם כולו אישרר את ההחלטה על כך, בשנת 1992 בוועידת כדור הארץ בריו דה-ז'נירו ושוב בועידה לפיתוח בר-קיימה ב-2002 ביוהנסבורג. ניתוח של התפיסות התרבותיות של החברה המערבית - החברה שלנו - מצביע על כך  שיעד זה של פיתוח בר-קיימה יהיה קשה להשגה ללא שינוי דרמטי בתפיסה שלנו את העולם ואת המדע שחוקר אותו, ובמקביל, ללא שינוי דרמטי באופן ההתנהלות האנושית. אחד הכלים המרכזיים לשינוי התפיסה הוא חינוך והשכלת הציבור, או במילים אחרות, חינוך לקיימות.
במאה השנים האחרונות, אוכלוסיית העולם גדלה משני מיליארד איש (1922) לכ-7 מיליארד בשנת 2011 (US Census Bureau), והתוצר של המערכת הכלכלית גדל מ-1.3 טריליון דולר בשנת 1960 למעל 60 טריליון דולר בשנת 2007 ((The world bank. צמיחה זו הייתה תוצאה של שלוש מהפכות: המהפכה המדעית, המהפכה התעשייתית והמהפכה הירוקה. אלו חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שמהפכות אלו הביאו לצמצום הרעב, להגדלת תוחלת החיים ולשיפור ניכר באיכות החיים ואיפשרו את הגידול באוכלוסייה האנושית ובתוצר הכלכלי. החדשות הרעות הן שהצמיחה המדהימה הזו באוכלוסיית העולם ובפעילותה הכלכלית משנה את פני כדור הארץ, את הרכב האטמוספרה, את האקלים ואת הביוספרה. היא יוצרת זיהום ומחסור במקורות מים, ניצול יתר של מדגה, הידרדרות קרקעות ומידבור, אסונות טבע, קריסת מערכות אקולוגיות ועוד. שינויים אלו נתפסים כמאיימים כיום על קיום האדם ועל רווחתו. מדענים מרחבי העולם, וביניהם 102 חתני פרס נובל חתמו על העצומה המזהירה את האנושות מפני הבאות:

"בני האדם והסביבה הטבעית נמצאים במגמת התנגשות. פעילות האדם גורמת לסביבה ולמשאבי הטבע לנזקים חמורים ולעתים חסרי תקנה. אם לא ייבלמו, רבים ממנהגינו הקיימים מאיימים על העתיד שאנו שואפים להנחיל לחברה האנושית ועל ממלכות החי והצומח, ועשויים לשנות את החיים על פני כדור הארץ במידה כזו שיהיה קשה לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם להמשיך ולהתקיים. שינויים מהותיים חייבים להיעשות בדחיפות כדי להימנע ממסלול ההתנגשות שעליו אנחנו נמצאים כיום...
אזהרה - אנחנו החתומים מטה, חברים בכירים בקהילה המדעית העולמית, מזהירים בזאת את כלל האנושות מפני הצפוי. נדרש שינוי עצום באחריותנו לכדור הארץ והחיים עליו, אם ברצוננו למנוע סבל אנושי גדול ופגיעה ללא תקנה בביתנו המשותף - כדור הארץ עליו אנחנו חיים." (Scientists-Statement, 1992).
במילים אחרות – אנחנו נמצאים במשבר קיימות!
 
מהי קיימות (או פיתוח בר-קיימה)?
למה באמת אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על קיימות (או פעמים רבות, על פיתוח בר-קיימה)? - באופן פשטני, 'קיימות' היא היכולת להתקיים. מבחינה אקולוגית, פירוש הדבר, היכולת של מערכת אקולוגית להמשיך להתקיים באותה מידת גיוון ותפקוד. לדוגמה, המשך קיום היער כולל את מערכת השינויים הטבעית; ביער, עצים מתים ועצים אחרים נובטים, צומחים ומחליפים אותם, המערכת מגיבה לאקלים, לשינויים פנימיים באוכלוסיות ועוד. אנחנו, בני האדם שצורכים משאבים מהמערכת האקולוגית של היער, בוחנים אם אנחנו משתמשים בה באופן מקיים, או במילים אחרות, אם קצב כריתת העצים אינו  עולה על קצב התחדשות הטבעי של היער או על קצב הנטיעות שלנו, ובכך פוגע בקיומו ובשירותים שאנחנו מקבלים ממנו.
על בסיס ההגדרה הזו פותחו הגדרות רבות נוספות ל'קיימות'   (טל, 2009). בין ההגדרות הראשונות הייתה ההגדרה של דוח ברונטלנד  לפיתוח בר-קיימה – "פיתוח העונה לצורכי ההווה מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם" (United-Nations-General-Assembly, 1987). הגדרה זו מציפה לפני השטח שלושה מרכיבים: כלכלה, חברה ומשאבי טבע המגיעים מהסביבה. במהלך השנים סורטטו שלושה מודלים לכך:
 
המודל של שלושת העמודים (איור 1) הניח כי הקיימות מושתתת על הכלכלה, על החברה ועל מצב הסביבה. עם זאת, המודל לא הביא בחשבון כי ישנן השפעות גומלין בין העמודים השונים שעליהם מושתתת הקיימות.
 
איור 1: הקיימות בנויה על שלושה עמודים נפרדים - כלכלה, חברה וסביבה.
 
 
המודל השני (איור 2) הביא בחשבון, כי ישנן השפעות גומלין ולכן סרטט את הקיימות כתוצר של הפעילות בשלושת המעגלים: חברה, כלכלה וסביבה. עם זאת, מודל זה הניח כי ישנם תהליכים בכל אחד מהמעגלים שאינו מושפע מהמעגלים האחרים. לדוגמה, קיום צמיחה כלכלית ללא קשר למצב הסביבה. 
 
איור 2: הקיימות ישנה באזור החפיפה בין הכלכלה, החברה והסביבה.
 
 
 
 
המודל השלישי (איור 3) מניח כי אין פעילות בחברה שאינה מושתתת על הסביבה ואין פעילות כלכלית שאינה מתבססת על החברה שמבוססת על הסביבה. במילים אחרות, המעגלים מסודרים זה בתוך זה, והבסיס לכולם הוא הסביבה.
 
איור 3: כל הפעילות הכלכלית מושתתת על החברה המבוססת על הסביבה.
 
 

 
למעשה, לפי המודל של המעגלים המסודרים זה בתוך זה,  הקיום האנושי, החברתי והכלכלי, מבוסס על משאבי הטבע. שירותי הטבע הם "ההון הטבעי", וערכם לכלכלה האנושית הוא בהערכה מינימליסטית (במונחי 1997), 33 טריליון (1012) דולר בשנה, כמעט פי שניים מערך התוצר הגולמי העולמי באותה שנה (Costanza et al., 1997). למעשה המערכות האקולוגיות מקיימות את החברה ואת הכלכלה ומסבסדות את הפעילות שלנו.
ישנה הסכמה רחבה שחינוך והשכלת הציבור הם כלי מפתח בהתמודדות עם המשבר הסביבתי ועם אימוץ ה"קיימות". עם זאת, מסתבר שהטמעתה של תפיסת הקיימות, כפי שהיא מקובלת כיום (איור 3), אינה פשוטה כלל. בדרכה עומדות תפיסות קודמות של היחסים בין האדם לטבע, של אופי המדע החוקר את הטבע ושל הפיתוח הכלכלי. כמו כל שינוי תפיסתי משמעותי, גם שינוי זה מחייב פעולה חינוכית מעמיקה.
 
אז למה זה כל כך מסובך?
 
תפיסת ה"קיימות" מתנגשת בתפיסות קודמות של מדע ותרבות

נולדנו בעולם אחר; עולם של אוכלוסייה אנושית קטנה בהרבה, ולכאורה משאבי טבע בלתי-נדלים לספק את צרכיה, או במילים אחרות, עולם ללא מגבלות סביבתיות לפיתוח. אבל יותר מכך, נולדנו בעולם שהתייחס אחרת לטבע, לסביבה ולמדע.
 
בן גוריון שיקף את תפיסת התרבות המערבית בכותבו:
"האדמה נוצרה למען ספק צורכי בני אדם, ואין להניח מקום שומם. אין דבר חשוב ויקר לאדם מאשר להפריח מקום שומם, ואפשר לעשות זאת בכוח הרצון, בעבודה ובאמצעי המדע"  (דוד בן גוריון במכתב לרסתם סעיד עומר, מבית ספר התיכון בקה המערבית. מתוך: רוס וחובריו, 2004).
"מהנדסים ואגרונומים, פיזיקאים, גיאולוגים, יביאו ברכה בהשכלתם המדעית - אם ילכו יחד עם שאר החלוצים ליישב השממה ויגייסו ידיעותיהם ואומנותם לכבוש הטבע" (דוד בן גוריון, . 1948. מתוך: רוס וחובריו, 2004).
קולו של דוד בן גוריון אינו רק קול הציונות, אלא הוא משקף בצורה חדה וברורה חלק נכבד מרובדי התרבות המערבית שעל פיהם אנחנו פועלים, והם הם אבני הנגף בדרך לקיימות:
 
      • הטבע כמשאב שניתן לאדם כדי לכבוש, לעצב מחדש ולהשתמש לצורכיו.
      • המדע ככלי למימוש השליטה, ה"שיפור" והניצול של הטבע.
      • הפיתוח הכלכלי, הממומש על ידי העבודה והמדע, כערך עליון.
 
למעשה, כל דיון על חינוך לקיימות יהיה תלוי באוויר, אם לא יתמודד עם יסודות התרבות המערבית של החברה שלנו - התפיסות הבאות לידי ביטוי בדבריו של בן גוריון. זה כמובן לא צעד פשוט! הסתכלות היסטורית על הדרך שהובילה אותנו לתפיסות עולם אלו תעבור בכמה תחנות מרכזיות, וכל אחת מהן מציבה מכשול בדרך לאימוץ ה"קיימות".

תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי התפיסה כי האדם נועד למשול בטבע בעזרת המדע
המכשול הראשון באימוץ ה"קיימות" נמצא כבר בתחילת ספר בראשית. בסיפורי בריאת העולם נפרסות לפנינו שתי פרדיגמות בסיסיות ביחס לטבע: האחת, כי האדם נועד לשלוט בטבע – "וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ." (בראשית, א', כח'). הפרדיגמה השנייה הפוכה ורואה באדם את שומר הגן – " וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." (בראשית, ב', טו').
אף כי שתי התפיסות מתקיימות זו לצד זו לאורך כל ההיסטוריה, החל מהמאה ה-17 והמהפכה המדעית-טכנולוגית, התפיסה כי האדם נועד לשלוט בטבע קיבלה רוח גבית מהצמיחה האדירה בתחומי המדע, הטכנולוגיה והכלכלה הקפיטליסטית. צמיחה זו חיזקה את האפשרות של האנושות לעצב מחדש את פני כדור הארץ כדי להשיב לעצמו את "גן העדן האבוד", מטופח ומנוהל לצרכיו (Merchant, 1995). פרנסיס בייקון (1626-1561), אחד מאבות המדע המודרני כותב: "בגירוש מגן העדן, האדם גורש גם ממצבו התמים וגם משליטתו על הבריאה. שני אובדנים אלו יכולים להיות משוקמים באופן חלקי בחייו; הראשון על ידי הדת והאמונה והשני על ידי האמנויות והמדע" (,Francis Bacon, Novum organum II, [section]52, מתוך: ,Worster, 1994).
תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי התפיסה כי הטבע משול למכונה ולכן ניתן לפירוק, להרכבה מחדש ובעיקר – לתיקון ולשדרוג אין-סופיים
ההתפתחות הטכנולוגית שליוותה את המהפכה המדעית ופשטה לכל תחומי החיים בדמותם של מנועים, משאבות, מנופים, מכונות ייצור, תנורים ועוד, חיזקה את התפיסה שלפיה היקום כמוהו כמכונה, וליתר דיוק כשעון. המדע המודרני מצא מטפורה – מכונה - וגם שיטת ניתוח – פירוק לגורמים - אשר הבטיחה כי הטבע מציית לשכל הישר . מהעבודות של אבות המהפכה המדעית - גליליאו, דקרט וניוטון, מצטיירת תמונה שבה העולם משול למכונה; אך יותר מכך, ניתן לשפר אותה או להחליף בה חלק אחד באחר, וכל החלקים פועלים יחד כתוצאה מכישוריו של אומן כלשהו. ואם לא ברור לנו מיהו האומן, רנה דקרט (1650-1596) הבהיר זאת - באמצעות המדע (הידע על הכוחות של גופים) "נהפוך את עצמנו לשליטי ולבעלי הטבע" Rene Descartes,) Discourse on Method,1637 מתוך: Worster, 1994).
 
תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי התפיסה כי לטבע אין ערך בפני עצמו
ההסתכלות על העולם כמכונה המאפיינת את העת המודרנית צמחה בפיזיקה ובאסטרונומיה, אך הביולוגים מיהרו לצעוד בעקבותיהם והתבוננו גם הם ביצורים החיים כרכיבים במכונת הטבע. דקרט הצהיר שחיות אינן אלא מכונות שלגמרי אינן מסוגלות להרגיש כאב או הנאה. לאימוץ גישה זו היו כמובן השלכות משמעותיות: השוואתם של היצורים החיים למעמדם של רכיבי מכונה איפשרה לחוקר הטבע ניתוק רגשי מלא בינו לבין הטבע הנחקר. כך הוסרו המחסומים האחרונים שעוד נותרו בדרך לניצול כלכלי בלתי-מרוסן של הטבע.
מאמצע המאה ה-19 ועד סופה היו אנשי העולם המערבי נחושים לתרבת את כלל העולם, ובכלל זה גם את הטבע. שדה הבור נתפס כנחות מהפארק המטופח, ותרבות הפרא נתפסה כנחותה מתרבות המערב. התפיסה (הקיימת למעשה עד היום) הייתה כי אחד הממדים של החברה התרבותית (civilization) הוא כיבוש הטבע באמצעות המדע והטכנולוגיה. לכך בדרך כלל אנחנו קוראים לתרבות שלנו "קידמה".

תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי התפיסה כי הכלכלה הקפיטליסטית מוצדקת מכיוון  שהיא ביטוי נוסף לחוקי הטבע
היו מספר אסטרטגיות בהם התפיסה הסביבתית של שליטה על הטבע הוצגה והוגנה. בראש ובראשונה נטען, כי המדיניות של כיבוש אקולוגי היא ביטוי נוסף של המאבק התחרותי הדרוויניסטי -  העליונות של האדם על פני הטבע היא ההוכחה של ניצחון החזקים. כך, בהרבה מאוד מקרים, תעשיינים, פוליטקאים ודמויות ציבוריות נוספות הצדיקו את הרס הטבע למטרותיהם.
 
תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי התפיסה כי הטבע נחות והתרבות המערבית, על מפעליה ומוסדותיה, נעלה עליו
ההגנה השנייה הייתה כי הכלכלה של ההיגיון עדיפה על פני כלכלת הטבע הבזבזנית. על כן, האדם צריך לארגן ולסדר את הטבע באופן יעיל יותר. באופן זה האדם, בזכות המדע והטכנולוגיה, לקח  על עצמו את תפקיד האלוהים. הכיוון הזה גם ביסס את קו ההגנה השלישי: תפקידה של התרבות כבקרה מוסרית כנגד היצרים השולטים בטבע. אם באמת הטבע היה כפי שדרווין צייר אותו – עולם של מאבק כוחני-אגואיסטי מתמיד, האדם התרבותי חייב להתנתק מכך, כפי שהוא עושה לגבי הברברים של העולם, ובאותו הזמן גם להציל כמה שהוא יכול מכך. במילים אחרות, אנו מוצאים מצד אחד תרבות מוסרית בעלת תוקף על כן לשלוט ולהנהיג את העולם, ומצד שני טבע מושחת, ותרבויות נחותות אותן יש להכניע ולתרבת.
תפיסת ה"קיימות" מחייבת את שינוי ההגדרה של קידמה
וכך אנחנו מוצאים, כי ביסוד התרבות המערבית מצויה התייחסות לטבע כאל מכונה גדולה. תפקיד האדם ואם נדייק, האדם המערבי, הוא לפתח את המדע והטכנולוגיה ובעזרתם לשכלל את מכונת הטבע, לייעל אותה ולפתח אותה. זהו בעצם הפירוש המסורתי למושג "קידמה מדעית טכנולוגית" – שיפור של הטבע בעזרת המדע כדי לקדם את הפיתוח הכלכלי. לדוגמה:
 
      • ההתייחסות שלנו לצמיחה כלכלית היא בדרך כלל כאל חדשות טובות, למרות שפעמים רבות היא עולה בקנה אחד עם ניצול יתר של משאבי הטבע מעבר ליכולת ההתחדשות שלהם.
      • פיתוח מדעי וטכנולוגי עדיין נתפס כשרביט הקסם שיביא רק ברכה ורווחה לאנושות. הוא גם נתפס כפתרון האולטימטיבי לבעיות, כולל בעיות הסביבה, למרות שבדרך כלל הדבר כרוך בתג מחיר סביבתי כבד נוסף.
        למעשה, אלו הם גם המסרים הסמויים ביסודות תכנית הלימודים של מערכת החינוך שלנו. התפיסות של הקיימות מחייבות בין השאר התייחסות אחרת לטבע, למדע ולפיתוח הכלכלי.

 

האם וכיצד ניתן ליישב זאת?
 
האקולוגיה מציבה תפיסת עולם חלופית שמתיישבת עם ה"קיימות"

העידן האקולוגי זרח לפני יותר מ-60 שנה, עם כדור אש ותמרות עשן של פטריית פיצוץ רדיואקטיבית. העוצמה של הפצצה הפחידה מאוד גם את קהילת המדענים, כולל מפתחיה, וגם את הציבור הרחב. בפעם הראשונה הייתה לאנושות היכולת להשמדת החיים על פני כדור הארץ במחי יד ובלחיצת כפתור. הפצצה הטילה צל כבד על סוגיית השליטה של האדם על הטבע. היא העלתה ספקות לגבי הלגיטימיות המוסרית של המדע לשנות סדרי בראשית, לגבי הקידמה הטכנולוגית כבסיס לעושרו ולאושרו של האדם. אף אחד מהספקות האלו לא היה חדש, אבל פיתוח הפצצה האטומית נתן לכך דחיפות שלא הייתה קיימת קודם. חששות מהצד האפל של הקידמה התפשטו לא רק בין מדענים, אלא גם בין אנשי רוח ומקבלי החלטות.
אירוע מכונן שני התרחש בחג המולד, 1968 כשהאנושות כולה קיבלה מתנה: תמונת כדור הארץ מהחלל ששוגרה על ידי צוות אפולו 8 . היא הראתה שכדור הארץ משייט כספינת חלל ביקום ומרחביו אינם אינסופיים; יש לו גבולות מאוד ברורים.
שני אירועים מכוננים אלו והתקדמות המחקר האקולוגי, תרמו ללא ספק לצמיחתה של מודעות מוסרית חדשה - ה"סביבתיות"; מטרתה הייתה להשתמש בתובנות של האקולוגיה בכדי להגביל את השימוש בכוח הנובע מהמדע על הטבע.
האקולוגיה, במובן הרחב של המילה, היא המדע שחוקר את המערכות האקולוגיות . היא מאפשרת לנו להבין את התהליכים הטבעיים ואלו מעשי ידי אדם שמתרחשים על פני כדור הארץ. בניגוד לחלק גדול מהמדעים, החשיבה המדעית האקולוגית לא אימצה לחיקה את הגישה הרואה בטבע מכונה הניתנת לפירוק לרכיבים. ההיפך מכך; האקולוגיה רואה בטבע מערכת מורכבת מאד ורבת משתנים, בה מתקיים עושר של יחסי גומלין.
בעוד שמרבית המדענים קיבלו על עצמם לשמש כיועצי ומיטיבי החברה ולהראות לאומות את הדרך לעוצמה ולאזרחים את הדרך לעושר,  האקולוגים הפכו להיות שומרי מערכות החיים השבריריות. ממצאי המחקר של המערכות האקולוגיות הצביעו על קצב שינוי מסחרר והידרדרות של חלק ניכר מהן כתוצאה מפעילות האדם. יותר מכך, הטבע התברר כמערכת כאוטית, והארגון היחידי הקיים הוא במוחו של האדם. המדענים שעוסקים במערכות כדור הארץ תוהים האם המדע בכלל יכול לתאר את מכלול המורכבויות והמארגים של הטבע. ולכן, האקולוגיה לא מציעה מפת דרכים ברורה לציבור או למקבלי ההחלטות. בעידן שהחל בציפיות עצומות מהמדע אנחנו מוכנים להתפשר על הרבה פחות: תנו לנו איזו שהיא תמונה מבוססת לגבי המגבלות לפיהן אנחנו חייבים לחיות. ואת זה אנחנו צריכים כמחנכים להנחיל לדורות הבאים...איך עושים זאת?
 
אוריינות אקולוגית היא הבסיס לחינוך לקיימות
 
אנחנו מבינים היום ארבע עובדות מפתח:
 
    1. החיים על פני כדור הארץ שינו את התנאים על פניו והכשירו אותו לקיום החיים כפי שאנחנו מכירים אותם היום; הם יצרו את הרכב האטמוספרה, שינו  את האקלים, יצרו את פוריות הקרקע, מחזורי החומרים, פירוק הפסולת, והעשירו אותו במגוון ביולוגי שמקיים כל זאת.
    2. כדור הארץ הוא מערכת סגורה, בעלת גבולות ברורים ומשאבים מוגבלים. יותר מכך, נכון להיום איננו מכירים לו תחליף אחר ביקום.
    3. כדור הארץ נמצא בשינוי מתמיד באופן טבעי. עם זאת, הפעילות האנושית יוצרת תהליכי שינוי נוספים, בעלי עוצמה וקצב מסחררים, אשר משנים את פני העולם ללא היכר.
    4. האנושות חייבת להכיר בעובדה כי הפעילות הכלכלית, החברתית, המדינית וכל פעילות אחרת מושתתת, מסובסדת ומוגבלת על ידי הביוספרה.
 
האקולוגיה שופכת אור ומדגישה שורה של מאפיינים של עולמינו, ששונים מאד מתפיסת העולם כמכונה. אלו משורטטים בעזרת המונחים הבאים: מערכת, חברה, קהילה, יחסי גומלין, תלות הדדית, גבולות ומגבלות למערכת, מחזוריות, שיווי משקל דינמי, תהליכי שינוי טבעיים ותהליכי שינוי מעשי ידי אדם. הבנת המאפיינים הללו והטמעתם בתפיסת העולם שלנו לגבי הסביבה, הכלכלה והחברה אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם כמכונה ועם התפיסה הנוכחית של קידמה. לכן, בניגוד לתפיסה הרחבה והמקובלת בחברה שלנו, שצמיחה כלכלית היא שהדבר הטוב ביותר שיכול להיות, האקולוגיה לוקחת בחשבון  שהצמיחה הזו מבוססת על משאבי טבע במערכת סגורה ובעלת מגבלות בה הרכיבים משפיעים ותלויים זה בזה. במילים אחרות, האקולוגיה באה ומציבה חלופה קשה ומאתגרת – היא טוענת כי הפיתוח הכלכלי והחברתי אינו יכול לחרוג מהגבולות של המערכת האקולוגית שתומכת בקיומו.
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות:
הראשונה היא כיצד אנחנו מדמיינים שיראה כדור הארץ בעוד 50 שנה? – סביר להניח שחלק גדול מהתשובות יצפה את המשך התהליכים הסביבתיים שמתקיימים היום: גידול אוכלוסייה, שינויי אקלים, זיהום ומחסור במים, מידבור, רעב, הדרדרות המערכות האקולוגיות ועוד. אבל אם נשאל את עצמנו כיצד היינו רוצים לראות את כדור הארץ בעוד 50 שנה נקבל מגוון שונה לגמרי של תשובות. היינו רוצים לראות את קץ הרעב והמחלות בעולם, היינו רוצים לראות ערים ירוקות, אנרגיות חלופיות, מים בשפע ועוד. הפער בין מה שאנחנו צופים שיהיה למה שהיינו רוצים לראות הוא האתגר שעליו אנחנו צריכים לגשר על ידי החינוך לקיימות.

 
 
מקורות
 

תכנים