כיצד חולקים מינים קרובים אותו חבל ארץ?

שי מאירי, קמפוס טבע

בעלי החיים נמנעים מתחרות עם מינים אחרים על ידי שימוש באחת ממספר אסטרטגיות עיקריות:

יש מינים ש"חילקו" ביניהם את הארץ כפי שחילקו ביניהם מנהיגי בעלות הברית את העולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. החלוקה יכולה להיות חלוקה של משתנים כגון אקלים, קרקע וצמחייה. כך, למשל, בישראל חיים שלושה מינים של שועלים, אך כל אחד "תפס" אזור שונה: השועל המצוי "תפס" את החבל הים-תיכוני של הארץ, שועל החולות חי בנגב באזורים שחונים (אזורים בהם יורדים פחות ממאה מילימטרים של גשם בממוצע שנתי), ואילו שועל הצוקים חי באזורים סלעיים בבקעת הירדן ובאילת. אותה התופעה מתרחשת גם בין המריונים: המריון המצוי מצוי בחבל הים-תיכוני, מריון החולות חי בחולות הנגב המערבי ומישור החוף מעזה ועד אזור תל-אביב ומריון המדבר חי בנגב, בערבה ובמדבר יהודה. מצב זה, שבו מספר מינים מחליפים זה את זה לאורך קו גבול אקלימי או קרקעי קרוי ויקאריזם.

ישנם מינים שחולקים אותו שטח מחייה, אך מחלקים ביניהם את שעות הפעילות לאורך היממה. לדוגמה, יש שני מינים של גרבילים החיים במישור החוף: גרביל החוף וגרביל החולות. גרביל החולות, הגדול יותר, יוצא לחפש אחר מזון בשעות הלילה המוקדמות, באזורים חשופים יחסית מצמחייה. לאחר שאלו חוזרים למחילותיהם, מתחילים גרבילי החוף הקטנים יותר לצאת החוצה ולחפש מזון כשהם ממקדים את חיפושיהם באזורים בהם מצוייה מעט יותר צמחייה. הפרדה ברורה יותר בזמני פעילות ניתן לראות בין שני מיני הקוצנים של ישראל. הקוצן המצוי פעיל בשעות הלילה, ואילו הקוצן הזהוב הדומה לו בהעדפותיו התזונתיות פעיל דווקא ביום, זאת לפחות באזורים שבהם חיים גם קוצנים מצויים.